שאלה: בירך על אשכול ענבים בפה"ע, לאחר שאכל חצי אשכול סחט את חצי האשכול השני ועשאו יין, האם צריך לברך עליו בפה"ג או שנפטר בברכת בפה"ע שבירך על חציו הראשון של האשכול?
תשובה: בשו"ע בסי' קס"ח סעיף ו' מבואר דאם בירך על פת הבאה בכיסנין בורא מיני מזונות באופן שלא קבע עליו סעודה, ואח"כ רוצה לאכול שיעור של קביעות סעודה, דהדין הוא שאם יש במה שלפניו והלאה שיעור קביעות סעודה צריך ליטול ידיו ולברך המוציא, [ע"ד משל, אם חמישה רוגלך הם שיעור של קביעות סעודה והיה דעתו לאכול רק ארבעה ולאחר שאכל שלושה רוצה לאכול מכאן ולהבא עוד חמישה, אזי אותו הרוגלך הרביעי שאותו עדיין לא אכל מצטרף לשיעור הקביעות סעודה]. ומבואר שהשתנתה ברכתה של הפת ממזונות להמוציא ומחויב לחזור ולברך עליה המוציא, וא"כ ה"ה כאן נימא הכי שהשתנתה ברכתו של חצי האשכול השני מבפה"ע לבפה"ג וצריך לחזור ולברך עליו בפה"ג.
אלא שבהגהות רעק"א (שם, נד' במהד' פרידמן) מבואר להיפך דכ' שם וז"ל: נראה לענ"ד דלאו מילתא דפסיקא דמי שהיה לפניו כזית פת הבאה בכיסנין ובירך בורא מיני מזונות ואחר שאכל חצי זית גמר בדעתו להביא לו יותר פת הבאה בכיסנין ולאכול שיעור קביעות בזה כשגומר לאכול חצי זית הנשאר אין לברך עליו המוציא דהא כבר בירך על החתיכה בורא מיני מזונות ולו יהא שהוא פת גמור אם יברך בורא מיני מזונות יצא, אבל אם אוכל תחילה האחר שהביאו לו אח"כ מברך עליו המוציא. עכ"ל.
ומדבריו למדנו שה"ה בנידון דידן שהעץ נהפך להגפן דבדיעבד מי שבירך על יין בפה"ע יצא [כמבואר בסי' ר"ח סק"ע במשנ"ב], ועי' כה"ח (שם) שחלק ע"ד רעק"א הנ"ל וכתב גדולה מזו דגם ברוצה לאכול קביעות מכאן ולהבא אי"צ לחזור לברך המוציא דהא אם בירך על הפת מזונות יצא. ודבריו אינם מובנים דהנ"מ בבירך על הפת ממש מזונות יצא אבל כאן דהוא דרך גררא אינו יכול לפטור במזונות את מה שהתחייב בברכת המוציא.
ואולם אכתי בנד"ד יש לדון מצד אחר, שכיון שהיין עדיין לא היה בעולם בשעת הברכה הראשונה לא נפטר בברכת העץ הראשונה, ויש לדון בבירך על יין ממש ודעתו לפטור את היין שיעשה מהענבים, מי מיפטריה או לא, וזה יהיה תלוי במחלוקת הכה"ח והחזו"ע האם יכול לפטור בברכה אוכל שעדיין איננו מוכן.
