הנה מיד לאחר הביעור מצוי על פי רוב תרומות ומעשרות בירקות ומעט מסוגי פירות המקדימים. ואילו דגן תירוש ויצהר אינם בנמצא בדרך כלל. וק"ו יין ושמן, שאינם בנמצא. ואם היו מהשנים עברו כבר התחייבו בביעור בערב שביעי של פסח.
אשר על כן במסגרת 'בית המעשר' לעיתים אנו נוהגים להכין פרוטה חמורה, מנטע רבעי, ואפילו אם נקטפו לפני זמן הביעור כיון ששייכים הלכתית לשנה הרביעית ממילא אינם שייכים לשנה השלישית או השישית שחייבת בביעור, וזמן ביעורו הוא בשנה הבאה [וכמבואר בר"ש לגבי הפרשת חלה, וכפי שביארתי הדין בקצירת השדה פכ"ב סעי' י]. ובפרק יח ביארנו שלכתחילה עדיף לעשות נטע רבעי בפרט בענבים שהם מן התורה גם בזמן הזה, ועדיף שהיא תהיה פרוטה חמורה, שדרגתה גבוהה מתרו"מ בזה"ז שלכו"ע דרבנן. יעוי"ש.
עוד אנו נוהגים [כפי שנהגנו בשנה זו] לשמור יין מהשנה השנייה במקפיא [ובכך עצרנו את התסיסה], ושוב לאחר שביעי של פסח, נעשה גמר המלאכה של היין באמצעות סינונו, וכיון שנגמר מלאכתו לאחר הביעור, הוא מתחייב בביעור רק בשנת הביעור הבאה. ואת החילול של מעשר שני יעשה בשוויו על המטבעות שרוצה להתפיס בהם בסיס של פרוטה חמורה.
אלא שיש לשים לב, לכך שהפודה כרם רבעי או נטע רבעי עבור החקלאי, דינו שונה מהפודה מעשר שני, שבמעשר שני אינו מנכה הוצאות, אלא פודה בשווי המחיר בשוק, אולם ברבעי מבואר במשנה (מע"ש פ"ה משנה ד-ה), וכן פסק הרמב"ם בהל' מע"ש ונט"ר (פ"ט ה"ו) שהוא מנכה את ההוצאות, וביארנו הדין בספר עץ השדה על ערלה (פי"ד סעי' ד) שאופן השומא של 'נטע רבעי' כאשר הבעלים פודים, מנכים את הוצאות השמירה, הקטיף וההובלה. ומבואר שם אופן השומא.
אלא שזאת יש לדעת שאם כדוגמא עלות קבועות 8600 ₪ לדונם ענבים סופריור. כאשר המשתנות שזה מה שקשור לטיפול באשכלות ותלוי פרי זה 1600 שח, והרוב זה לא קטיף אלא טיפול באשכול או ריסוס על האשכול והקטיף הוא חלק מיזערי. ולכן גם בניכוי הוצאות אלו עדיין על כל טון ענבים שבוצר החקלאי יכולים להתפיס סך לפחות של 4500 ₪ בשווים [באם עלות הדונם תהיה רק הקבועות והמשתנות ללא קטיף. ואם הממוצע הוא כ 2 טון לדונם, מה שבהרבה זנים הוא פחות, ויש גם יותר].
