ראשית אינני ערב למה שפורסם. שנית החברה כולה נמצאת במצב של תיקון ושיפוץ עקב הכנסת עשרות דונמים חדשים של בתי רשת, ובעזה"י עם תום תיקון הליקויים והכנסת התוספות תחזור לעבודה מסודרת כבימים עברו.

החומר "סטרילי טבע" אכן נבדק על ידינו במצבים שונים ועל חרקים שונים, ובס"ה יעילותו מצויינת לתת הרגשת גירוי לחרקים ולסייע להחליקם מעל העלה. כמובן שכל זה יעיל על עלים שהם רחבים, ועכ"פ ללא מקומות מסתור, [כגון חרקים שבכיסים של השמיר, או בתוך תפרחות שונות]. יעילות החומר הוא רק לשמש כחומר עזר, כלומר התהליך כולו הוא כדלקמן: הפרדת העלים מהשדרה המרכזית, הכנת מים יחד עם החומר בכמות הכתובה על הבקבוק, תוך כדי שהעלים בחומר יש לעבור עם הספוג על גבי העלים משני הצדדים, תוך ביטחון שאכן הגעתם לכל המקומות בעלה. [זמן ההשרייה בחומר לפחות כ 5 דקות]. לאחר מיכן יש לשטוף היטב כל עלה משני צדדיו במים תוך כדי שפשוף העלים ביד. לאחר מיכן יש לקחת כל עלה ולהתבונן ממול מקור אור ולראות שאין בו סימנים של מנהרות שנוצרו ע"י זחל של זבוב המנהרות

כל הפרמטרים ההלכתיים להגדרת עץ נמצאים בצמח הפיטאיה על סוגיו השונים, ועל כן נוהג בו ערלה, וברכתו בורא פרי העץ. ומה שכתבתי שנוהג בו ערלה הוא מן הדין ולא מחומרא.

ראה בארוכה את סדרת התשובות שכתבתי בזה בשו"ת חלקת השדה חלק ראשון אודות הפסיפלורה ושם העליתי להלכה ולמעשה שדינו כירק לגבי ערלה ולגבי ברכה, ויש להיזהר בו מכלאי הכרם כדין ירק. ואפשר להוסיף על הדברי מהפסיפלורה שהייתה בחצרי כמה וכמה שיחים, ולפני כחצי שנה לקראת תום השנה הרביעית מתו כל הצמחים כאחד. לחלוטין ואותם שניטעו שנה לאחריהם עדיין חיים. ואם כן על כרחך שיש כאן מציאות הנראית לעין וכפי שכתבי בתשובה שם באריכות.

זה זן מזני הגויבה, ויש בו בוודאי כל דיני ערלה.

אמנם לעיתים כל השתילה שלו נעשתה רק לגדר בלבד, [כמו שיחי ההדסים] ובמקרה כזה יש הקלות מסוימות לגבי דיני ערלה.

לשאלה זו צריך לייחד מאמר מיוחד כיון שהמינים הם מאד מרובים. ואני אשתדל בקיצור נמרץ לציין כמה מהמינים המצויים:
התוצרת הבאה מוגדרת "בחזקת נקי" ואין חובה לבודקה:
אגוזים מהסוגים הבאים: צנובר, ברזיל, מקדמיה, פקאן בקליפתו הקשה או מסוכר, אגוז קוקוס. בננה טריה ומיובשת (בננה צ"יפס). לדר על סוגיו השונים כשהוא באריזה סגורה. פפאיה טרייה ומיובשת. תפוחי עץ מגידול מסחרי טרי ומיובש. תפוז סיני עם סוכר. שימורי פירות (אגסים, אננס, גויאבה, אפרסקים ומשמש).
התוצרת הבאה חייבת בבדיקה וכדלקמן:
אגוזי מלך, אגוזי לוז, שקדים, ובטנים – בקליפתם החיצונית הקשה – יש לפתוח ולראות בתוככי הקליפה משני הצדדים שאין קורים ופסולת חרקים.
אגוז קשיו – ראה את אופן הבדיקה לקמן בתשובה לשאלה ט.
אגוזים ושקדים קלופים וקצוצים – בקלופים יש להתבונן חזותית שאין קורים או סימני כירסום וכיו"ב. ורצוי לסננם במסננת בעלת חורים גדולים, ולבדוק בנשורת באם יש חרקים או סמני חרקים. וכך יש לנהוג באגוזים ובשקדים טחונים או קצוצים.
אננס – טרי בחזקת נקי. – לאחר הקילוף, יש להוריד גם את המשקעים שיש מהצד החיצוני, כיון שהם משמשים כמשום מסתור לחרקים חיצוניים. אננס מיובש יש להסתכל חזותית, שאין חרקים שנדבקו על המוצר.
גויאבה – טרייה, יש לקלף את הקליפה מהפרי, להתבונן חזותית על כל שטח הפרי, במידה והכל בריא לחלוטין ואין רכות יתירה, ניתן לאכול את הפרי. במידה ויש חשש כלשהו מחמת רכות או מחמת סימני חדירה לתוך בשר הפרי, יש לפרוס את הפרי לפרוסות ולבדוק בכל פרוסה אם ישנם זחלים. (ניתן גם לכתחילה לחתוך לפרוסות ללא הסרת הקליפה, ולבדוק כל פרוסת פרי, רק שיש לבדוק חזותית באם יש כנימות מגן על גבי הקליפה – הכנימות יורדות בקלות בשפשוף קל)].
דובדבנים – טריים מגידול בא"י או מעובדים מגידול זה – בחזקת נקיים. תוצרת ממקור אחר: בשימורים בסירופ, יש חשש גבוה לחרקים וחובה לבדוק כל פרי (עדיף לקחת את הזן החמוץ וללא גרעינים]. מיובשים/מצומקים – עדיף להימנע כיון שהבדיקה קשה מאד. מסוכרים – יש לעשות בדיקת מדגם ואם הכל נמצא נקי סימן שמקור הסחורה מגידול נקי, ומותר בשימוש.
הדרים: יש להתבונן ויזואלית סביב כל הפרי לראות אם יש כנימות על גביו. במידה ומוצאים כנימות, אם הם בודדות ניתן להורידם בשפשוף ידני, ובמידה והם רבים כדאי להשרותם במים עם חומר ניקוי [לרככם] ובעזרת מברשת קשה לשפשף את הפרי מכל צדדיו, ובכך מובטח נקיונו. במידה ורוצים לקלף ללא נקיון מוקדם, יש לשים לב לאחר הקילוף שלא עברו חרקים על בשר הפרי [ורצוי לשוטפו תחת ברז מים]. במטעים שאינם מטופלים, או אף במטעים מטופלים כאשר מתגלה ריעותא כגון פרי רך או סימני חדירה, לאחר הקילוף, יש להתבונן היטב סביב הפרי באם נראים סימנים מחשידים. במידה ונמצאו סימנים, יש לבדוק כל פלח ופלח שהוא נקי ושאין בו זחלים של רימות הזבוב.
זיתים – יש להתבונן חזותית אם יש כנימות מגן על גבי הזית [במידה ולא יורד בשפשוף קל, אינו אלא פגע טבעי]. כמו"כ בהתבוננות יש להבחין אם ניכרים סימני עקיצה של הזבוב [צבען כחלחל במקצת, ומקום הדקירה שקוע קמעא]. פעמים רבות שישנם שינויי צבע טבעיים כגון מלחץ או ממכות הניתנות על העץ בזמן המסיק וכו", ואינם סימן לנגיעות. בכל מקרה של ספק יש לפתוח את מקום המכה, ולראות אם יש מחילה או סימני נבירה, [בזיתים שחורים דרושה התבוננות יתירה עקב קושי הזיהוי מחמת הצבע].
חבוש- ראה לעיל באופן בדיקת הגויאבה.
חרוב – יש לבחור תוצרת של חרובים יפים ושלימים, ולהשתדל מאד שיהיו נקיים ומבריקים [דבר המעיד על טריות]. רצוי להשרות את החרוב במים מספר דקות ובכך לרככו, ולחצות עם סכין את החרוב לאורכו, ולהתבונן שאין בפנים סימני כירסום, גללים, קורים ושאר סימנים מחשידים. במידה ונמצאו סימנים מחשידים יש לחתוך את המקום הנגוע ולבדוק היטב בשאר המקומות. הבדיקה בחרוב קשה מאד עקב מקומות המסתור שיש לזחלים, ולכן יש להתבונן היטב, או להמנע כלל מלאכול חרוב שנמצאו בו סימנים להימצאות חרקים.
משמש מיובש – יש לשטוף את הפרי מבחוץ. לפתוח את הפרי ולהתבונן ממול מקור אור שאין בו חרקים או זחלים – לעיתים בתוך מירקם הפרי.
צימוקים – יש להשרות במשך כ-10 דקות במים חמים. לשפשף את הפרי מבחוץ בעודם במים. להתבונן באם צפים על פני המים חרקים, באם נמצאו ממצאים כלשהם, יש להמנע כלל מלהשתמש בצימוקים אלו.
תאנה – בתאנים הנגיעות גבוהה ביותר. ככלל יש לחלק בתאנים בין הסוגים השונים, בין טרי לבין מיובש, ובין סוגי המיובשים השונים. בתאנים ישנם סוגי גידול של מטעים שאינם מטופלים ונמכרים בצידי הדרכים שנגיעותם מרובה מאד. לבין גידול תאנים במטעים מטופלים ומסחריים שהם נקיים יותר. כמו"כ יש להבדיל בין זנים פרתנוקרפיים = הפריית בתולין, כגון זני "קדוטה" "בלאק מישן" ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן "סמירנאי". כמו"כ יש את הזנים שהבכורות [=הפרי המבכיר] אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן "נצרתי" (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה [בלאסטופגה]. בנוסף לצרעת התאנה ניתן למצוא רימות של זבוב הפירות בתוככי התאנה, או רימות של זבוב התאנה על גבי בשר הפרי תחת שכבת הקליפה החיצונה. או נגיעות חיצונית של כנימות מגן. כיון שבעונה זו אנו נפגשים רק עם התאנים המיובשות על כן נפרט את הבדיקה בהם [אופן הבדיקה בתאנים הטריות ניתן לראות בספרי "תולעת שני" כרך שלישי באריכות]. בתאנים מיובשות מעבר לחרקים הקודמים שמתייבשים עם הפרי וצבען הופך מלבן לחום. יש חשש לחרקים מחסן רבים כגון זחלים של חיפושית התסיסה או עש הדבלים בצבע לבן או לאחר מיתתם בצבע חום. חיפושיות ואורזיות מחסן. לאחר שטיפה חיצונית טובה מאד. בפרט באיזור הפתח, או במקומות שהתגבשה הרבה אבקת סוכר לבנה, וכו". [במידה וניכרים אקריות חיות הנובע מאיחסון ממושך יש להמנע מלהשתמש בתאנים אלו]. לאחר פתיחה התאנה יש למתוח את התאנה כך שתהיה פתוחה לחלוטין לא קפלים, במידה ויש מקום שחור מרובה יש להסירו כיון שקשה לבדוק שם, את שאר התאנה יש לבדוק נגד מקור אור המשקף כל עצם זר ולהסירו. ככלל יש להעדיף תאנים לחות וצבען בהיר ולא כהה, ואין ריבוי "גבישי סוכר" על גבי התאנה.
תות שדה – ראה את אופן הבדיקה בשאלה י.
תמרים – יש להעדיף את התמרים הלחים שהם בחזקת נקיים. ובתמרים יבשים, יש לחצות את הפרי, להסיר את הגרעין ולהתבונן ממול מקור אור.

שאלה זו קיבלתי לאחרונה פעמים רבות, ואכתוב על כך מעט באריכות כדי שאוכל להבהיר את עמדתי בבירור בענין זה:

ראשית אציין כי במהלך שנת תשס"ט ערכנו מחקר מקיף מאד על החרקים הנמצאים בפרי זה, והבדיקות היו בעיקר בארץ ישראל וגם בשני מדינות נוספות בחו"ל, ובכל המקומות נמצאו אותם נתוני נגיעות. ולהלן אביא את עיקר הממצאים: התותים שנבדקו נלקחו מחלקות שונות, חלקות רגילות, חלקות אורגניות, תותים ישר מן השטח ותותים לאחר שעברו שטיפה במיתקני שטיפה במפעלים שונים. ואף תותים לאחר שעברו תהליך הקפאה. ובכל הסוגים נמצאו חרקים מסוגים שונים. בסך הכללי נבדקו 471 תותים ונמצאו 79 נגועים. סוגי החרקים שנמצאו, תריפסים כולל ביצי תריפס שבקעו מהם זחלים. פסוקאים. אקריות אדומות ואקריות שקופות, עכבישים. חיפושים. זחלי עש וכנימות עלה. נלקחו תותי שדה הנגועים והועברו בשטיפה כפי שיתואר להלן, ולאחר בדיקה חזותית לא נותרו חרקים כלל. גם באותם תותי שדה שנמצאו בהם ביצי תריפס, הנחנו להם לבקוע, ולאחר שיצאו הזחלים הם נצפו [באמצעות מיקרוסקופ דיגיטלי כשהכל מתועד וניתן לצפייה באתר המכון] נכנסים לכיסים שעל גבי התות, ואף מתחפרים בחלקם תחת הגרעין הנמצא בתוך הכיס [אולם ההתחפרות לא הייתה מוחלטת]. תותים אלו עם הזחלי תריפס, עברו את השטיפה דלהלן ואף הם נמצאו נקיים.

בתום ביצוע כל הבדיקות, הוצגו המסקנות הבאות:
א. ברור כי כל החרקים נראים וניכרים לעין, כפי שהובחנו רוב החרקים בבדיקה ויזואלית בלבד. כולם ניכרו ברחישתן בבירור. ניכרו במחושיהם. ניכרו גם לאחר מיתתם באיבריהם והרוב המוחלט ניכר בגופו ממש גם לאחר מיתתו.
ב. למעשה אף חרק לא נמצא מחופר ממש להוציא חרק [עכביש] שהתחפר עקב התהפכות כאשר הגורם האנושי הוא שגרם לכך. כמו כן הזחל תריפס החי התחפר ויצא אולם עדיין מכל קצוותיו הוא נותר בחוץ באופן ששפשוף ידני או ספוג היה מסיר אותו. גם בעבר שמצאנו התחפרות, היא הייתה נדירה וגם אז היו חלקי החרק בחוץ באופן ששפשוף היה מוריד אותו.
ג. נראה בבירור שבשטיפה ראויה מספיק וק"ו באם יש תוספת שפשוף ידני על פני כל התות. ואין כל צורך לחייב לקלוף או לחייב טחינה. והגם שיש מקרים נדירים של התחפרות, [הגם שבכל ה – 471 תותים שנבדקו בבדיקה זו לא נמצא ולו אחד], עדיין אין מיעוט זה מחייב קילוף, זאת ועוד שגם לאחר ההתחפרות עדיין חלק מהחרק נותר בחוץ ובשפשוף הוא אמור לרדת.

מהמסקנות הללו הומלצו לניקיון התות כדלקמן:
תות אף מהמטעים היותר מטופלים זקוקים לניקוי, ק"ו בשטחי בר או ממקומות שאינם מטופלים [כגון סחורה נכרית המגיעה לשווקים בשנת השמיטה]. אופן הניקוי הוא כדלקמן:
א. יש לבחור את התותים השלימים, היפים, ולא את "התאומים" או הסדוקים.
ב. להוריד את הפרח הירוק שבקצה הפרי עם חתיכה דקה של בשר הפרי.
ג. להשרות את התותים במי עם חומר ניקוי [כגון סטרילי או אמה] למשך דקה וחצי [לא יותר כדי שהפירות לא יתקלקלו]. ולסובב את הפירות בתוך הכלי עם החומר.
ד. להוציא את כל הפירות מהחומר ולשטוף מהסבון.
ה. לשפשף כל פרי תחת ברז מים עם ספוג או מברשת רכה על כל חלקי הפרי ובפרט במקומות המסתור.
ו. פרי שיש חשש לחדירה או שהוא רך מידי וכיו"ב יש לחצותו לשניים. את שאר הפירות אין חובה לחצות לשניים.

מומלץ! לא להשתמש כלל בפירות תות שדה קפואים, ללא כשרות מיוחדת גם על עניני חרקים, כיון שעל אף שגם בהם אפשר לנקות היטב, עדיין הניקוי קשה מאד לאחר הפשרת התות כיון שהוא רך מאד, וקשה ביותר.

ב"ה בעונה זו, יש תותי שדה המשווקים בחזקת נקיים מחרקים מגידול מבוקר ומפוקח ע"י משגיחים מומחים, וראוי לקחת תוצרת מחברות אלו בלבד, ולהימנע מכל חשש.