לענין הכרוב כבר פירסמתי בעבר כמה פעמים את הנדרש ואציין שוב את עיקרי הדברים:

רכישת כרוב:
יש להשתמש רק בכרוב טרי, עלים מהודקים, וללא סימני נגיעות חיצוניים [כגון סימני חילזון ופרודניה], כרוב שאיננו נראה נקי אין לקלוט בתוככי העסק אף אם יעבור ניקוי ואף הטוב ביותר.

כרוב המיועד לבישול או למילוי [כשצריכים עלים שלימים]:
א. מתבוננים שאין נקבים ואין נגיעות פנימית, במידה ויש נקב אין להשתמש כלל בכרוב.
ב. מסירים ארבע שכבות עליונות של עלי הכרוב, ומשליכים לאשפה.
ג. מקפיאים את הכרוב בתא הקפאה למשך 48 שעות לפחות [על המשגיח לסמן שקיות במקפיא שלא יבוא לידי מכשול].
ד. מפשירים את הכרוב חצי הפשרה [לא יותר].
ה. מפרידים כל עלה ושוטפים כל עלה תחת ברז מים חזק, משני צידי העלה כולל בקיפולים.
ו. הכרוב מוכן לשימוש.

כרוב המיועד לקיצוץ [אין צורך בעלים שלימים]:
א. מתבוננים שאין נקבים ואין נגיעות פנימית, במידה ויש נקב אין להשתמש כלל בכרוב.
ב. מסירים ארבע שכבות עליונות של עלי הכרוב, ומשליכים לאשפה.
ג. חותכים את הכרוב לרבעים.
ד. מפרידים את העלים ומשרים אותם במים עם מעט חומר ניקוי [סטרילי, או אמה רגילה לשטיפת כלים – בריכוז קל כמו בשטיפת כלים עד שיורגש על המים שהם שמנוניים]. למשך שלש דקות.
ה. מוציאים את העלים ושוטפים כל עלה תחת ברז מים חזק, משני צידי העלה כולל בקיפולים.
ו. הכרוב מוכן לשימוש.
רצוי וכדאי שעד אשר המנקה ידע בבירור שהוא מנקה כראוי מכל חרק, שבפעמים הראשונות יבדוק כרוב לבן נגד מקור אור, וכרוב אדום תחת מקור אור, ויתבונן היטב שלא נשארו חרקים.

מעשר ראשון בימינו

א. אודות הטענה של האומרים ללוי הבא ראיה שלוי אתה, כבר כתבתי בארוכה בספרי שו"ת חלקת השדה חלק שני – תרו"מ מסימן יב ואילך. וכבר ציינתי שם לשו"ת המהרי"ט ח"א סי" פה שדוחה טענה זו, וכתב שהאי מילתא בורכא היא. ועד ציינתי לרבים מדיעות האחרונים שלא מקבלים טענה זו. וכבר פסק מרן השולחן ערוך שגם בזמן הזה נותן בפועל ללוי וראה מש"כ בסי" שלא סעי" יט, לב, נב, סג. וכן פסקו רבים מהאחרונים. וכל המושג של לוי "אמיתי" אינו אמת. וגם בזמן הזה הלויים בחזקתם עומדים. וחובה ליתן להם, והמונע עצמו מלתת להם מפסיד מצוות נתינה.

ב. לעניין איסור גזל, ראה מה שכתב מרן הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי" נג. ופשוט.

ג. לעניין מעשר עני התחשיב הוא עד תצרוכת של 1 טון תוצרת חקלאית לכל שנת מעשר עני. [וזה יותר מהרגיל אצל משפחה ממוצעת], וכבר פירסמנו פעמים רבות, שאם יש לאדם יותר מזה צריך להלוות לעני יותר.

ד. לעניין ההפרשים בעלות הכספית של ההלוואה בין מעשר ראשון למעשר עני. כבר ביארתי בארוכה בפרוספקט המורחב יותר [שלא חולק במסגרת שבת זו]. כיון שלענין מעשר ראשון אנו עושים חשבון רק לגבי טבל ודאי, ובחשבון שעשינו יצא סך של כ – 26 ₪ לכמות של כ – 10 עצים מניבים בגינה הפרטית. [כולל חשבון של דברי הגמ" בגיטין לענין "שער הזול", ועפ"י דברי התוס" והראשונים שם, שאם פסק יכול גם פחות משער הזול. (ועי" בד"א פ"ז מהל" מעשר ה"ז שכתב שלדינא גם רש"י מודה היכא דפסק). ומ"מ הוזלנו משליש דמיו וכמבואר באחרונים. ולכן בחשבון של מעשר ראשון לטבל ודאי, עשינו כחשבון הנז". ואילו לגבי מעשר עני עשינו חשבון לפי טון פירות וירקות לכל שנת מעשר עני. וחשבון זה כולל כל מה שיכניס אדם לביתו שחייב מעשר עני לתקופה זו. וכאן עשינו חומרא להחשיב גם ספק טבל, וזה כפי שהעלתי בעוניי באריכות בספרי "ביכורי שדה" הל" מעשר עני. ובספרי שו"ת חלקת השדה הנז" בסי" כו, שרבים הטעמים שצריך ליתן מעשר עני גם בספק טבל, ובפרט בעניים שקיי"ל ספק עניים לחומרא וצדק משלך ותן לו. וע"פ החשבון האמור, הסך הוא 50 ₪ לתקופה [ולא לשנה כיון שבתחילת מע"ע הפירות עדיין מע"ש, ובתחילת מע"ש הפירות ממשיכים להיות מע"ע].

כלומר מה השאלה?

כל הפירות והלימונים ושאר ההדרים בכללם, עדיין שייכים לשנת המעשר הקודמת, מכיון שהם פירות וטרם הגיע יום ההחלפה משנה לשנה שזה יום טו בשבט.

ולכן הכל עדיין שייך לשנה הרביעית. מאידך כל הלימונים שיגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט תש"פ, יהיו שייכים בוודאי לשנה החמישית שגם היא מעשר שני.

מאידך לימונים שרק ייקטפו לאחר טו בשבט, והגיעו לשליש בישול לפני טו בשבט, מעיקר הדין שייכים לשנה החמישית, ואין דינם כאתרוג, אולם כיון שיש מחמירים, כדאי ונכון להפריש מכל אחד בנפרד. כלומר  ממה שהגיע לשליש בישול לפני טו בשבט וממה שהגיע לאחר טו בשבט.

הרכבה אסורה בכל אופן בשנת השמיטה, כמבואר ברמב"ם בהלכות שמיטה בפרק שלישי