שלום וברכה,

א. תפוח מכל זן על תפוח מכל זן, הם מין אחד ואינם כלאים זב"ז.

ב. אם עשית הרכבה כפי שתיארת, אינך צריך למנות שנות ערלה על הענף החדש כיון ש 'ילדה בטילה בזקינה'.

ג. בוודאי שהיוצא מהעץ הישן אין בו בעייה של ערלה ומותר לאוכלם מיידית.

תשובות ב וג' כמובן בתנאי שעל העץ המקורי עברו כבר שנות הערלה.

הספק שהיה אמור להתעורר על העץ הותיק, האם הוא רוכב הנמצא על כנה אסורה, ובתפוח קיימים לעיתים נדירות, כיון שעל פי רוב הכנות הם ממיני התפוח והם מותרים. לכן הלכה למעשה גם העץ הישן וגם החדש מותרים משום כלאים, ואם עבר ערלה על המבוגר, גם הענפים החדשים היוצא מהם מותר ללא חשש ערלה

בהצלחה

כללית יש לחלק בין פעילות של הרשויות לפי שיקול דעת, או קנסות או לחילופין דבר קבוע ומוגדר. לדוגמא, אם אדם ירכוש ולא ישלם, שיחרימו לו את המוצר, או אף אם את המכסים שמוטלים על ייבוא לא ישלם הרוכש, וכל הדברים הללו, אין בני האדם יכולים לנהוג בהפקרות ובגניבה, ויצעקו חמס בפיהם, ואם הרשויות החרימו להם את מה שרכשו, כי לא שילמו, מותר לרכוש מהם את אותו מוצר. אולם לאידך כאשר היה דיון והוחלט בבית משפט להוציא ממון מזה, ולתת לזה, יש כאן הוצאת ממון שלא על פי דין תורה, ואם הוצאה לפועל מימשו החלטה זו, הרי שלא על פי דין תורה נהגו, ומאד יתכן שעל פי דין תורה הוא ממון גזול.

אוסיף את אשר שמעתי מידידי וחביבי הרה"ג רבי אמיר קריספל שליט"א, ששאל ממרן ג"ע הגרע"י זצוק"ל אי שרי להשתתף במכרזים של הוצל"פ, או של הרשויות הדומות שמוציאים מאדם שלא ע"פ דין תורה, והשיב לו, שזה מותר אולם על תנאי, כלומר, שאם יבוא לאחר שרכש מהוצל"פ וכיו"ב, בעל הנכס או המוצר, ויאמר לו, שלי הוא, וישלם לו את אשר שילם אותו קונה לרשויות, יצטרך אותו קונה להחזיר לו את אשר רכש באותו מכרז.

יש לדון מכמה צדדים להתיר, לדעת המתירים ורבים הם כל שזה לא לנוי ולהידמות לגברים, אלא מפני החום והצינה, וכדברי הב"ח ביו"ד סי' קפב ועוד. וכן לדברי הרמ"א שהתיר מחמת שמחת פורים.
ואם כן נידו"ד, איננו להידמות, אלא מפני סיבה אחרת ויש מקום להתיר. ועוד שלבישה זו נעשית בחדרי חדרים ואינה יוצאה לרחוב, וצד הוא להתיר. וכמבואר לגבי רופאה הלובשת מכנסים של חדר ניתוח, בחדר ניתוח [ראה חשוקי חמד עמ"ס מכות דף כ ע"ב]. יש עוד כמה צדדים בזה, רק כתבתי בחפזון מפני הדחיפות כבקשתכם.

בבדיקות עשינו עד היום ביצי בורי המגיעים בכשרויות השונות מצרפת, נמצאו נקיים מטפילים. [מקור הדגים ממאוריטניה בדרך כלל, ועד היום לא ראינו בעיה של תולעי אניסאקיס שם].

בישול עכו"ם פירושו שהגוי גמר את מלאכת הבישול שאין הישראל צריך לתקנו אחר כך, אולם אם מחוייב להמשיך ולתקנו הישראל בהמשך כדי לאוכלו, אין במעשה הראשון איסור בישול עכו"ם. היינו, בין אם גמר המלאכה וחזר והתייבש, כגון הבורגול, הקוסקוס ועוד. ובין אם התחיל במלאכה ולא הגיע להיאכל בשעת הדחק. ויש אומרים אף יותר מזה. ואכמ"ל. אולם מקרה של ביצים אין בהעברה של 3 דקות בטמפ' של 55 בחלבון ושל עד 65 מ"צ בחלמון, שום תוצאה הנראית לעין, הנוזל נותר כמות שהוא, ורק החיידקים שבו מתו. ובביתך קודם אכילת הביצים תבשל הנוזל מתחילתו, או תוסיפו לחומרי המאפה וכו', וממילא אין כל תועלת לד"ז מן המעשה הראשון, ואין בו כל חשש.

חלילה לי מלאסור תולעים שבבשר הדגים, לאחר שהשו"ע פסק כמתירים כך הוא הדין. אנחנו אסרנו סוג תולעת אחת שנקראת אניסאקיס, שמקורה בוודאות מחוץ לדג, ונבלעת בדג בהיותה תולעת, והיא ממשיכה לגדול ולחיות כשהיא עוברת בין הדג הקטן לגדול, וממילא היא שרץ המים גמור, ומעולם לא הייתה מותרת, ובזה לא שייך מחלוקת הרמב"ם וסייעתו שאסרו גם בבשר הדגים ושאר ראשונים שהתירו ופסק כדעתם השו"ע, ששם החדירה לדג הייתה כביצה, שהתפתחה בדג ודינה כנוצרה בדג והיא מותרת.

כאמור, התולעת שאנו אסרנו נכנסת לדג עם האוכל ולכן היא נמצאת בבני המעיים לרוב, וגם עוברת לחלל הבטן, וגם עוברת לשאר הדג, וכמו שהארכנו בזה בתולעת שני חלק שני, ובשו"ת שש משזר חלק א.

העורות קודם לקיחת הקולגן שממנו מפיקים את הגלטין, עובר תהליך של השריה בחומרים חריפים, כדי לפרק את כל החלבונים שאינם קולגן, וזה כולל כל שאריות הבשר וכל השאר. היום רוב הגלטין בדגים מגיע מן הקשקשים, שהם שכבה קשה של מינרלים בעיקר סידן וזרחן וסיבים של קולגן. צורת ההכנה שלהם כולל השריה בחומצה למשך זמן של כ 12 שעות, כאשר בזמן זה נאכלים כל המינרלים, והקשקש הקשה הופך לעיסה גמישה, ובאמצעות חובר בסיסי [Alkali] כל החיבורים המולקולריים מתפרקים, וכל שאריות השומן והחלבונים הלא רצויים מתנקים. ולמעשה כל העיסה הרכה הזו, סופחת מים ומתנפחת, והחומרים הכימיים הללו חודרים פנימה, והתוצאה הסופית היא עיסה שקופה חסרת צורה וטעם המקור לחלוטין. בשלב הבא, הוא הופך לחומר אבקתי, לפי הצורה המתבקשת עד האריזה.

הרי לך שאין כל קשר צורה וטעם, למקורו של הג'לטין, והוא לחלוטין פנים חדשות, שטעמם נפגם לחלוטין באמצעות החומרים החריפים, ואין בו ההגבלות המקוריות שחלו על הדג. וכל זה ק"ו על סוגיית השאלה לגבי סכנה של של דגים ובשר או דגים וחלב [לנוהגים לחוש לזה] או מחמת בשר הדגים ומנא לך שגם עור או הקשקשים שבדגים יש בהם סכנה? זאת לא מצאתי, ובצירוף כל האמור, נראה ברור שאין לחוש לסכנה בזה.

מזוזה היא 'חובת הדר' מוטלת על השוכר ולא על המשכיר. ולכאורה כיון שהסתיימה השכירות שלך, שאלתך צודקת, שתיקח אותם עמך שממונך רכש אותם. אולם לימדה אותנו הגמרא בבבא מציעא (ק"ב ע"א) שאסור לקחת אותן עמך עם שאר חפציך, והגמרא מספרת שם על הסכנה שיש בדבר שהיה מעשה באחד שנטלה ויצא, וקבר את אשתו ושני בניו, וכן נפסק בשולחן ערוך (יו”ד סי' רצא ס"ב). כמה טעמים נאמרו על איסור נטילת המזוזה מן הבית: התוס' עמ"ס שבת דכ"ב מביא ב טעמים, או משום שהוא ביזוי מצוה, או משום שמזוזה מצילה מן המזיקים, ובנטילתו נתן להם רשות להכנס לבית ולהזיק. וראשונים על הסוגיא בב"מ כתבו טעם, שעם סילוק המזוזה מסלק השכינה מן הבית. נמצאת למד שאם אתה לוקח המזוזה למקום אחר אמנם אין חשש לטעם ביזוי מצוה, אבל לשאר הטעמים יש חשש. אם מיד שאתה מוריד השוכר החדש ישים את שלו, לכאורה אין החששות הנז', אולם גם על זה כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' רצ"א אות ה) שלמרות שאפשר היה להתיר, מכל מקום נראה שלא חילקו חכמים במזוזה.

כמובן שכל זה, במשכיר יהודי, או שאין הורסים הבית לשפצו לאחר צאתך מן הבית, שאם הבית להריסה או משכיר גוי, חייב אתה ליקח המזוזות עמך. מכל מקום גם מרן החיד"א מסכים, שהמשכיר או השוכר החדש, יכולים לשים מזוזות שלהם, וממילא לאחר שישימו את שלהם, יכולים הם להחזיר לך את שלך. כמו כן מותר לך ליקח את שלך לבדיקת מגיה, ולשים אחרים במקומם, ואז תוכל לשים פשוטים יותר, וליקח את המזוזות המיוחדות שאתה חפץ בהם.

דרך אגב, באם הינך משאיר את המזוזות שלך על הבית, אתה בהחלט יכול לבקש מהשוכר הבא את העלות שלהם באם הוא איננו רוצה לשים מזוזות שלו.

תרנגולת לא צריכה זכר כדי לבייץ. היא צריכה חום, או של קרקע או של אור שמש או תאורה מלאכותית [שהם קיימים כיום בלולים]. מהביוץ הזה יש ביצה כל 24 שעות. אם אין זכר מהביצה לא יצא אפרוח. אם יש זכר מהביצה יגיע גם אפרוח.

. קיים אבקת חלב טמא: קיים אבקת חלב של נאקות [Camel Milk Powder] המיועד למאכל, והוא נמצא בצמיחה היום [רק שהייבוש שלו שונה, הוא מיובש בהקפאה ולא בתנור]. קיים לצרכי רפואה גם אבקת חלב חמורים, ואף אבקת חלב סוסות. גזירת חז"ל על חלב נכרי קיימת. ב. אלא שיש היתרים ידועים, יש היתר כללי, ויש היתר יותר מפורסם של אבקת חלב. אבל כבר נהגו צרכני המהדרין להחמיר אף באבקת חלב שיהיה 'חלב ישראל'. אמנם לצרכי רפואה וכיו"ב, אפשר להתיר בשופי, וכבודו יבדוק המקרים הבאים לפניו, מה הם.